ספר חדשני, המאיר את ארועי ואדי סאליב בחיפה, יצא לאור השבוע. על כך מסרו ד"ר רון שפיגל וד"ר אלי נחמיאס, מחברי הספר, המציינים כי ב-9/7/2009 מלאו בדיוק 50 שנים להתרחשות הארועים המסעירים הנ"ל שזיעזעו את הציבוריות החיפאית, בפרט, ואת הציבוריות הישראלית, בכלל. ואשר יש הטוענים כי ארועי הואדי היוו מעין "קדימון" להתפרצות "הפנתרים השחורים" בראשית שנות ה-70.
הספר נקרא: "ואדי סאליב - המיתוס ושיברו".
המחברים מעלים על סדר היום הציבורי שורה של תהיות באשר לטיפול המתודולוגי של דוקטורנטים, חוקרים ומרצים אשר - ניתחו את ארועי ואדי סאליב; לדבריהם, כלל לא נחקרו מסמכי-יסוד (שנמצאו בארכיון ההסתדרות במרחב חיפה ובארכיונים נוספים: בבית ברל ובמכון לבון). עיון במסמכים אלה מעלה קו חדש באשר לעמדת המימסד המפא"י והמפח"י (מועצת פועלי חיפה) באשר ליחסם כלפי עדות המזרח בחיפה והמרוקאים בואדי סאליב.
כך, לדוגמא, לא נבדקו פרוטוקולים של מזכירות מפא"י בחיפה ולשכתה - והם מצביעים, חד-משמעית, כי אבא חושי ויוסף אלמוגי, הבינו את מהות הבעייה העדתית במדינה החדשה, ועשו כל אשר לאל-ידם על מנת לפתור את הבעיייה, במיוחד בתחום השיכון והדיור. לא נבדקו פרוטוקולים של הועדה המרכזת של ההסתדרות ומזכירות מפא"י הארצית, על מנת לבחון את עמדת הממסדים המרכזיים בסוגייה.
נושא נוסף, לגביו מעלים שפיגל ונחמיאס, תהיות הוא כריכת הנרטיב הפלשתינאי בחיפה לנרטיב המרוקאי בואדי סאליב; לדבריהם זהו מעשה מלאכותי של חוקרים המביעים את הרהורי ליבם ולא את מחשבתם האקדמית הצלולה. "אין כל קשר בין הנרטיב הפלשתינאי בחיפה (שנטשו את הואדי במחצית 1948) לבין ארועי הואדי שהתרחשו ב-1959. הנסיון לכרוך את שני הארועים המכוננים הוא מלאכותי גרידא ונועד להעצים את הנרטיב הפלשתינאי" טוענים השניים.
בספרם, מביאים המחברים כרונולוגיה של המאבק העדתי; המאורעות בראי התקשורת; דרך טיפולה של מפא"י בסוגייה; מפ"ח ועירית חיפה בהתמודדותם מול האתגר החדש.
שפיגל ונחמיאס, מאירים את הארועים המסעירים, בזוויות-ראייה שטרם נחקרו - לדוגמא: הפוליטיקה הפנימית של ראשי סניף מפא"י ומפ"ח בחיפה; עיון בפרוטוקולים שעין חוקר טרם שזפום; מאמציו האדירים של חושי לשיקום בעיית השיכון בואדי; המיתוסים (שהחוקרים מנתצים) באשר לארועים; "הקללה" שהוטלה על ואדי סאליב שעד ליום זה, זו שכונה שלא הגיעה אל המנוחה והנחלה ועוד.
אלי נחמיאס
רון שפיגל